ג'אז הוא מונח רחב המחבר בין זרמים שונים של מוסיקה שיכולים להיות מנוגנים על ידי כל שילוב של כלי נגינה וליצור כמעט כל סוג של רגש ואווירה. מוסיקת הג'אז יכולה להיות שמחה וקלילה כמו גם כבדה ורצינית, לעיתים מעוררת את החשק לרקוד ולעתים דווקא דוחקת בנו לשקוע בהרהורים מעמיקים על החיים. הג'אז יכול להיות קליט ואפילו צפוי ובפעמים אחרות מסובך וקשה להאזנה.
ג'אז יכול להיות מושמע במקומות שונים החל מהופעות באולמות קונצרטים מכובדים וכלה באולמות ריקודים, ממוסיקת רקע לתכניות רדיו ועד לפסטיבלי ענק הנערכים ברחבי העולם. אולם רוב רובו של הג'אז מנוגן במועדוני ג'אז או בפאבים שם אנשים מאזינים למוסיקה תוך כדי שתייה ואכילה.
הייחוד שבמוסיקת הג'אז טמון בשני מרכיבים: האחד, התחושה הקצבית המיוחדת לו ושנית, האלתור המהווה חלק בלתי נפרד מכל מופע ג'אז. בכל מופע נוצרת יצירה מקורית, ולכן הריגוש שבהאזנה למופע ג'אז "חי" נובע לא רק מההנאה שמסבה המוסיקה אלא גם מהידיעה שאנו עדים ליצירה חד פעמית הנוצרת על ידי הנגן ברגע המופע עצמו. אפשר לדמות זאת לצפייה בצייר ברגע משיכת המכחול על הקנבס בעת ביקורינו בתערוכה.
מקור הג'אז בצפון אמריקה, ועם זאת מוסיקאים בכל היבשות מנגנים את המוסיקה הזאת ולא ניתן לדמיין עיר גדולה שלא מתקיימת בה "סצנה" של ג'אז. הסאונד של הג'אז השפיע על התפתחות של סגנונות חדשים במוסיקה פופולארית כמו גם על עבודותיהם של מלחינים סימפוניים. ולמרות שהיו מי שמיהרו להספידו, הג'אז עדיין חי ובועט: הסגנונות הישנים שלו עדיין מנוגנים, וחדשים נוצרים. ולמעשה הג'אז נחשב כיום כאמנות "קלאסית" ולא כזרם חולף בשמי המוסיקה.
שורשיו של הג'אז נמצאים בשירי עבדים בסוף המאה השמונה עשרה ובעיקר אצל הכושים שבדרום החקלאי. שם התפתחו שירי עבודה וקריאות שדה אשר היוו אמצעי תקשורת בין העבדים בזמן העבודה בשדות הכותנה ובמטעי הסוכר.
במקביל התפתחו שירי הדת, שירי הנשמה השחורים. באסיפות התפילה שקיימו, ואשר שאבו את השראתן מן הפולחן האפריקאי, היו נכנסים לאקסטזה, בכי, צעקות וריקודים.
גם הבלוז התחיל שם, בעקבות תלאות השיקום של השחורים, אשר למרות הסיום הרשמי של העבדות עדיין היו מוגבלים ונתונים לדיכוי והגבלות אין קץ. הבלוז נעשה כלי ביטוי למאבק לחופש. הקהל היה מזדהה עם הזמר ומוצא כך פורקן למצוקותיו ותלאותיו.
מדהים כמה סגנונות מוסיקליים חבים את תודתם לבלוז. סגנונות כמו קאונטרי, ווגי בוגי, רוק אנד רול, רית'מ אנד בלוז, רוק וג'אז.
ואם בכל זאת מתעקשים לנקוב בתאריך לתחילתו של הג'אז, אפשר להצביע על תאריך תחילת ההיסטוריה המוקלטת של הג'אז אשר חלה בשנת 1917, בה הוקלטה לראשונה מוסיקה תחת הכותרת "ג'אז". זו הייתה "להקת הדיקסילנד המקורית", להקה של לבנים אשר זכתה לתהילה רבה.
עם השנים התפתחו בג'אז סגנונות רבים, וממוסיקה אשר בשנות העשרים והשלושים שימשה לבידור ולריקודים הפכה, החל משנות הארבעים, למוסיקה רצינית ומתוחכמת. כזו שכדי ליהנות ממנה יש להכירה ולהאזין לה בתשומת לב.
החל משנות החמישים החלו נגני הג'אז לחרוג מגבולות הסגנון ושילבו בנגינתם אלמנטים מוסיקליים שונים. כך חדרו אל הג'אז השפעות ממוסיקה קלאסית על תקופותיה השונות, מוסיקה הודית, מוסיקה ספרדית וכיוצ"ב וכך נוסף גיוון ועושר סגנוני רב לג'אז.
ג'אז יכול להיות מושמע במקומות שונים החל מהופעות באולמות קונצרטים מכובדים וכלה באולמות ריקודים, ממוסיקת רקע לתכניות רדיו ועד לפסטיבלי ענק הנערכים ברחבי העולם. אולם רוב רובו של הג'אז מנוגן במועדוני ג'אז או בפאבים שם אנשים מאזינים למוסיקה תוך כדי שתייה ואכילה.
הייחוד שבמוסיקת הג'אז טמון בשני מרכיבים: האחד, התחושה הקצבית המיוחדת לו ושנית, האלתור המהווה חלק בלתי נפרד מכל מופע ג'אז. בכל מופע נוצרת יצירה מקורית, ולכן הריגוש שבהאזנה למופע ג'אז "חי" נובע לא רק מההנאה שמסבה המוסיקה אלא גם מהידיעה שאנו עדים ליצירה חד פעמית הנוצרת על ידי הנגן ברגע המופע עצמו. אפשר לדמות זאת לצפייה בצייר ברגע משיכת המכחול על הקנבס בעת ביקורינו בתערוכה.
מקור הג'אז בצפון אמריקה, ועם זאת מוסיקאים בכל היבשות מנגנים את המוסיקה הזאת ולא ניתן לדמיין עיר גדולה שלא מתקיימת בה "סצנה" של ג'אז. הסאונד של הג'אז השפיע על התפתחות של סגנונות חדשים במוסיקה פופולארית כמו גם על עבודותיהם של מלחינים סימפוניים. ולמרות שהיו מי שמיהרו להספידו, הג'אז עדיין חי ובועט: הסגנונות הישנים שלו עדיין מנוגנים, וחדשים נוצרים. ולמעשה הג'אז נחשב כיום כאמנות "קלאסית" ולא כזרם חולף בשמי המוסיקה.
שורשיו של הג'אז נמצאים בשירי עבדים בסוף המאה השמונה עשרה ובעיקר אצל הכושים שבדרום החקלאי. שם התפתחו שירי עבודה וקריאות שדה אשר היוו אמצעי תקשורת בין העבדים בזמן העבודה בשדות הכותנה ובמטעי הסוכר.
במקביל התפתחו שירי הדת, שירי הנשמה השחורים. באסיפות התפילה שקיימו, ואשר שאבו את השראתן מן הפולחן האפריקאי, היו נכנסים לאקסטזה, בכי, צעקות וריקודים.
גם הבלוז התחיל שם, בעקבות תלאות השיקום של השחורים, אשר למרות הסיום הרשמי של העבדות עדיין היו מוגבלים ונתונים לדיכוי והגבלות אין קץ. הבלוז נעשה כלי ביטוי למאבק לחופש. הקהל היה מזדהה עם הזמר ומוצא כך פורקן למצוקותיו ותלאותיו.
מדהים כמה סגנונות מוסיקליים חבים את תודתם לבלוז. סגנונות כמו קאונטרי, ווגי בוגי, רוק אנד רול, רית'מ אנד בלוז, רוק וג'אז.
ואם בכל זאת מתעקשים לנקוב בתאריך לתחילתו של הג'אז, אפשר להצביע על תאריך תחילת ההיסטוריה המוקלטת של הג'אז אשר חלה בשנת 1917, בה הוקלטה לראשונה מוסיקה תחת הכותרת "ג'אז". זו הייתה "להקת הדיקסילנד המקורית", להקה של לבנים אשר זכתה לתהילה רבה.
עם השנים התפתחו בג'אז סגנונות רבים, וממוסיקה אשר בשנות העשרים והשלושים שימשה לבידור ולריקודים הפכה, החל משנות הארבעים, למוסיקה רצינית ומתוחכמת. כזו שכדי ליהנות ממנה יש להכירה ולהאזין לה בתשומת לב.
החל משנות החמישים החלו נגני הג'אז לחרוג מגבולות הסגנון ושילבו בנגינתם אלמנטים מוסיקליים שונים. כך חדרו אל הג'אז השפעות ממוסיקה קלאסית על תקופותיה השונות, מוסיקה הודית, מוסיקה ספרדית וכיוצ"ב וכך נוסף גיוון ועושר סגנוני רב לג'אז.
